<h1>חידושי שיטות מכת"י — יבמות</h1>
<h2>דף כג:</h2>
[יבמות מ"ו ע"א] הא דאמרי' הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד, כת' רש"י ז"ל, דוק' הקדש מזבח דהויא קדושת הגוף ופקע שעבודא קמא, אבל קדושת בדק הבית לא מפקע, כדתנן [ערכין כ"ג ע"ב] מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו. (ור"ח) [ור"ת] ז"ל הקש' א"כ מכר נמי מפקיע, ומצינו נמי כח הדיוט חמור מכח הקדש, שאלו עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו, ואלו הקדישו לבדק הבית ב"ח גובה ממנו, ומה לי מכרו להדיוט ומה לי מכרו לשמים. ולדידי לא קש' לי, דכי אמרי' הקדש מזבח מפקיע והקדש בדק הבית אינו מפקיע, בד[א]קני ליה מטלטלי אגב מקרקעי, דגבי הדיוט גבי מטלטלי ומקרקעי, כדאי' בפ' חזקת הבתי' [ב"ב מ"ד ע"ב], דמדינא טריף, ואין הקדש בדק הבית מפקיע את הדין, וגבי הקדש מזבח מפקיע השעבוד, אבל בדלא אקני ליה מטלטלי באגב, ההיא לאו משום הפקעה היא, אלא מדינא לא גבי, משו' דלית [ליה] קלא, ואפי' ממקבלי מתנה לא גבי, וה"ה להקדש וכ"ש ללקוחו'. ואי שיעבודא דאורית', בדין טריף ב"ח מהקדש דמים מקרקעי ומטלטלי דאגב, ומן התורה אפי' בלא אגב טריף, ואי שיעבודא לאו דאורייתא, כי טריף ב"ח מהקדש דמים מדרבנן הוא כתקנתא דטריף מן הלקוחו', מ"מ קדושת הגוף וכל דלית ליה תקנתא בפדיון, כגון אצטלא דמת (וחריץ) [וחמץ], מפקיעין שיעבוד מן התורה, דאיסורא דחייל לא פקע. ואי קשי' לדברי רש"י, והלא מת מפקיע מידי שיעבוד, כדאמ' לקמ' בפ' אלמנה לכ"ג [ס"ו ע"ב], בההוא איצטלא דמלת' דפרסוה אמיתנא. לא קשי', דמת נמי כיון דאיסורי הנאה נינהו, ולית להו פדיון, כקדושת הגוף דמי, דטעמ' דכולהו משו' דאיסורא דחייל שעה א' לא פקע, והני כיון דממונו דמקדיש הוא חיילא עליה ולא אתי שעבוד ומפקיע קדושה אלא קדושת דמים, דכיון דפדיון מפקע ליה, שיעבוד דומי' דפדיון הוא ומפקע, וכל דליתי' בפדיון בכלל הקדש הוא, כדאמ' הת' [כתובות נ"ט ע"ב] קונמות קא אמרת שאני קונמות דקדושת הגוף הוא. פי' שאם אסר חפץ א' בלשו' קונם שוב אין לו פדיון. ומהקדש נמי גמרי', דמת איתקש להקדש, דגמר שם שם מעגלה ערופה במס' ע"ז [כ"ט ע"ב]. ור"ת ז"ל פי' בס' הישר, שכל הקדש מפקיע מידי שיעבוד, ואפי' מטלטלי שהקדיש לבדק הבית. והא דתנן בערכי' [כ"ג ע"ב] מוסיף עוד פרוטה ופודה את הנכסי' הללו, שאני מקרקעי דכמאן דגביא דמיא, כדאמרי' בפ' המקבל [ב"מ ק"י ע"א] גבי יתומי' אומרי' אנו השבחנו וכו', ארע' כיון דלגוביינ' קיימ' כמאן דגביא דמי'. וה"נ אמרי' בשנים אוחזין [שם ז' ע"א] גבי מקדיש מקרקעי, דכי יכול להוציאה בדייני' אע"ג דלא אפקה ברשות' דמרה קיימ'. והא דאמרי' בפ' אע"פ [כתובות נ"ט ע"ב] קונמות קא אמרת שאני קונמות דקדושת הגוף נינהו, הכי קאמר, כמקדיש גוף הידים דמו וחיילא עלייהו נדר מהשתא דמפקיע מידי שעבודא, אלא דאלמוה רבנן לשעבודי' דבעל במעשה ידיה ולא בידים עצמם, ואע"ג דמהשתא לא קדיש, לקמי' קדוש, זהו תורף פי' של ר"ת. ואין דבריו נכוחי' בכאן לפי דעתי, דכי (אירמ') [איתמ'] בפ' המקבל נכסי' בחזקת ב"ח קיימי, לא איתמ' אלא בדשוייה ניהליה אפותיקי מפורש, שאין היורשי' יכולין לסלקו, והיינו דאמרי' כיון דלגוביינא קיימ' כמאן דגביא דמיא. והכי מוכח שמעתתא התם, וכן פרש"י ז"ל. וההיא נמי דאיתמ' בפ' שנים אוחזי', אע"ג דלא אפק' ברשות' דמרה קיימ', דארעא דידיה היא, דשל לוה לאו כמאן דגביא דמיא, דמלוה לא מצי מקדיש ולא מזבין, ואע"ג דגבייה בחובו בסוף, דקי"ל ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה, כדאי' בפר' כל שעה [פסחים ל"א ע"א]. וה"ה דלוה מצי מקדיש ומצי מזבין, אלא דאי לא פרע ליה אתי וטריף. ואי קשי', ולימני נמי רבא מת וע"ז שמפקיעי', כההיא דפ' אלמנה לכ"ג [לקמן ס"ו ע"ב]. איכא למימר היינו הקדש, דמהתם גמרי' כדכתי' לעיל. אי נמי היינו חמץ, דהיינו איסורי הנאה. כל זה לשון הרמב"ן ז"ל.
